החלטה בתיק בר"ע 32996-01-12

1.         בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו מיום 4.1.12 (השופט אילן איטח; ס"ע 24728-05-10), בה נדחתה באופן חלקי בקשת המבקש לזימונם של מספר עדים מטעמו.

2.         הרקע לבקשה:

.2.1.     המבקש, בן 62, הועסק במשיבה בתפקיד של מנהל אחזקה מיום 1.7.02 עד לפיטוריו ביום 8.10.10.

.2.2.  המבקש הגיש לבית הדין האזורי בקשה לסעד זמני המורה על ביטול פיטוריו ועל השבתו לעבודה במשיבה. טענתו העיקרית של המבקש היתה כי פיטוריו בטלים, לנוכח העובדה שהעילה לפיטוריו היא עבירת משמעת,  ועל כן היה על המשיבה לנקוט הליך בבית הדין למשמעת, ולא ניתן לפטרו במסלול של פיטורים מינהליים בעילה של אי התאמה.  בהחלטה מיום 17.6.10 (השופטת אהובה עציון ונציגי הציבור מר מאיר ברימן ומר זאב פוטרמן) נעתר בית הדין האזורי לבקשתו של המבקש  והורה על השבתו לעבודה, כמו כן הורה בית הדין למבקש להגיש תביעה עיקרית. המשיבה ערערה על ההחלטה וביום 4.11.10 קיבל בית דין זה (ע"ע 2715-07-10) את ערעורה ואישר את פיטורי המבקש עד להכרעה בתביעה העיקרית.

.2.3.    על רקע האמור נקבע דיון בבית הדין האזורי לשמיעת עדויות הצדדים.  המבקש הגיש לבית את הדין האזורי תצהירי עדות ראשית ובנוסף הגיש בקשה לזימון עדים אשר לטענתו אינם מצויים בשליטתו. בין היתר התבקש זימונם של מר בן שמחון ומר יצחק אוחיון. המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שמרבית העדים שזימונם התבקש אינם רלוונטיים לסוגיות המצויות במחלוקת בין הצדדים. המבקש השיב לתגובת המשיבה וביום 4.12.11 ניתנה החלטה המקבלת חלקית את בקשת המבקש. בהחלטה נדחתה הבקשה לזמן לעדות את מר בן-שמחון ומר אוחיון, מן הטעם שעדותם אינה רלוונטית לבירור המחלוקת שבתיק.

על חלק זה בהחלטה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

3.         בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בית הדין האזורי בכך שדחה את הבקשה לזימונו של מר אוחיון, מן הטעם שעדותו עשויה להוכיח כי הטענות נגד המבקש היו הפרות משמעת בלבד; מר אוחיון מעורה בפרטי עניינו של המבקש, ובין היתר הוא זה שגייסו לעבודה ומכיר אותו עוד טרם החל לעבוד במשיבה, היה הממונה על המבקש ועל הממונים על המבקש, וכמו כן .  הכיר היטב את מערכת היחסים העכורה במקום עבודתו של המבקש. עוד טוען המבקש כי שגה בית הדין בכך שדחה את בקשתו לזימון מר בן שמחון, שכן עד זה עבד מול המבקש במהלך עבודתו במשיבה ויוכל, בין היתר, להעיד היטב על  מידת התאמתו לתפקיד. כמו כן, נכונותו לקלוט את המבקש לעבודה תחתיו יש בה כדי להוכיח כי טענת אי ההתאמה חסרת בסיס.

4.         לאחר בחינת טענות המבקש וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבה. ההחלטה מושא הבקשה היא החלטה הנוגעת לאופן ניהול הדיון. הלכה היא כי ערכאת הערעור איננה ממהרת להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה בפניה מתנהל ההליך ושבפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים (ע"ע 270/99 עמותת בית החולים הכללי משגב לדך ירושלים ואח' - רמי לוי, פד"ע ל"ד 637, 645 ).

5.         לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל, וכי יש בהחלטת בית הדין האזורי הדוחה את הבקשה לזימונם של שני העדים טעות משפטית או אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור בשלב זה. בהקשר זה אציין כי בית הדין האזורי לא נתן החלטה כוללנית וגורפת, אלא  בחן והתייחס פרטנית לכל עד שזימונו התבקש, ואף שינה את החלטתו בהחלטה נוספת מיום 25.1.2012 בעקבות בקשה לעיון מחדש שהוגשה על ידי המבקש.

6.         סוף דבר- הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה לבקשה אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ה' שבט תשע"ב (29 ינואר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם בפקס. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: